לוגוס תל אביב

בשישי לספטמבר 1991 אחה"צ הגעתי ליומי הראשון בעבודה למועדון הלוגוס בתל אביב כסאונדמן הקבוע של המועדון. נער בן 19, שיער ארוך, סטלן, לא קולט שהוא נפל למלכודת שהופכת להיות הבית השני שלו לשמונה שנים הבאות, למעט הפוגה קלה בהודו כמובן

ביום ההוא הופיע יוסי אלפנט, זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אותו. בהפסקה אחרי הסט הראשון הוא ירד מהבמה, נפל ומת במקום מדום לב... סוף טראגי של אגדת רוק, התחלה ביזארית לקריירה של ילדון מגבעתיים... סוג של טבילת אש, כאילו מישהו אומך לך: חבר, יותר גרוע מזה מה כבר יכול להיות

וכך היה. באמת היה טוב.. היה מעולה אפילו. למרות המחנק הבלתי נסבל של הסיגריות והסירחון הבלתי נשכח של הצ'יפס הידוע לשמצה איך שהוא למקום הזה היו רגעי קסם. זכיתי לעבוד בתל אביב בתקופה שבה הרוק היה בשיאו עם אומנים שאהבתי וכבדתי. עם חלקם עבדתי גם מחוץ למועדון ועם חלקם המועט ניגנתי והקלטתי אלבומים

תמיד היה לי רומן עם הקלטות, כבר מגיל צעיר, לוגוס היה עוד קורבן אחד בדרך... זה התחיל עם טייפ קסטות, המשיך עם מכשיר דאט ולבסוף הגיע לטייפ סלילים שמונה ערוצים. התחביב הפך לאובססיה ואחרי כמה שנים נערם לו מיני ארכיון שכמובן עבר הסבה דיגיטלית לאחרונה

את הדף הזה אני פותח כדי להעלות חלק מההקלטות האלה, לאט ככה, בלי לחץ. ואם למישהו בא לשלוח לי תמונות, וידיאו או דגימות של צ'יפס לכו על זה

שלכם

מושיק קופ

אז חשבתי עם מה אני מתחיל...כרונולוגית זה מצ׳וקמק, אלפבתית די מעפן גם. הפור נפל על מורי ורבי, הרב המקובל, הצדיק הבלתי מעורער והזמר בעל קול הזמיר מר א. א. היקר

הופעה מ1994 , אסף אמדורסקי - גיטרה ושירה, קרני פוסטל - צ'לו ושירה, מתי גוריון - בס, ירון בן אלכסנדר בתוף

ממעמקי הצ'יפסיה הלוהטת נשלף הלהיט החם הבא מבית היוצר של ארכיון הלוגוס

מפאת פופולריות גוברת, האומן הבא עלינו לטובה תמיד בחר לפרסם את ההופעות שלו בשם בדוי על מנת לא ליצור היסטרית שווא. אבל כמובן שהרבה דיסקרטיות אין בעיר החטאים הקטנה שלנו והמופע היה מפוצץ עד אפס מקום

את החשמל אפשר להרגיש באוויר מהצליל הראשון... לי זה עד היום עושה צמורמורת בגב

את האלבום הראשון שלו הוציא אהוד בנאי כשהייתי בן חמש עשרה. מעבר להערצה הוא עורר בי כבוד. כן כן, גם אהוד מגבעתיים

עבודה שחורה זה אחד השירים החזקים שנכתבו בעיני, אקטואלי עדיין לצערי

אהוד בנאי - שירה וגיטרה, עובד אפרת - גיטרה, דודי לוי - גיטרה, עודד שכטר - בס, רועי שקד - תופים

למי ששכח או לא יודע, שנות התשעים היו רוויות פיגועים. כל שבוע התפוצץ לו בית קפה או אוטובוס. ימים רבים הייתי נועל את דלת דירתי ברחוב העבודה במחשבה שאולי היום תורי. הפרנויה עדיין חבויה לה עמוק מתחת לפני השטח, גם כשגרים שנים מחוץ לארץ

ב22 לינואר 1995 ארע אחד הפיגועים הגדולים בארץ בבית ליד.. באותו ערב עכור הופיעו רעש. למרות הדיכאון באוויר, הפנדר רואדז הממש לא מכוון והטעויות באקורדים הביצוע הזה ממש מקסים

ג'וני שועלי - אקוסטית ושירה, אמיר קרטיס - פנדר רואדז, חיים לרוז - בס, עודד פרח - תופים

להופעה הזאת הגעתי אחרי עישון אינטנסיבי של חומר משובח שגידלתי על גג גבעתיימי.. נכנסתי למועדון באיחור, שניות לפני שהלהקה עלתה לבמה. מרוב פראנויה בראש, הרגשתי שבייני לבין הבמה אלפי אנשים ולי רק שני רמקולים מחורבנים של ג'יי בי אל להגביר את הסיפור.. המוח נכנס למצב פאניקה, אני מגביר את הווליום עוד ועוד במהלך ההופעה אבל כלום לא מספיק.. אלון מעיף לי מבטים שמתפרשים אצלי כ"תרים תרים!!" אבל ברור שהכל קורה רק אצלי בראש.. אין לי מושג מה באמת היה שם אבל לפחות יש הקלטה שמעידה שאסון זה לא היה

אלון אולארצ'יק - שירה וגיטרה, ברק חנוך - גיטרה וקולות, אבי יפרח - בס וקולות, אשר פדי -תופים

זאת אחת ההופעות הראשונות והמיתולוגיות של המקום... הרבה צפיפות, הרבה עשן, חום, רעש, אנרגיה אש ומוזיקה פיצוץ... אחרי הסאונדצ'ק יוסי אומר לי שחייבים להקליט! היה אז מיקסר שמונה ערוצים גרוע במיוחד על הבר ליד הבמה ולא הייתה אפילו יציאה לחבר טייפ להקלטה.. הפיתרון היחידי היה לתלות מיקרופון מעל הקהל, להעביר אותו דרך פדל גיטרה כדי להרים את הווליום ולהכנס לטייפ קסטות. לא יכולה להיות דרך יותר ברברית להקליט משהו... זאת בעצם ההקלטה הראשונה מהמועדון שאי פעם נעשתה

רוני פיטרסון - גיטרה, יוסי פיין - בס, סטיב וולף - תופים, אורח על כלי הקשה - אריאל יוראי

לשלושת הבעלים של הלוגוס, מיקי רונן ועמי (שנקראו בפי שלושת המוסקיטרים) היה במקור חזון למועדון עם אופי בלוזי וג'אזי

לא לקח הרבה זמן לגבולות להטשטש ומהר מאד הפך המקום למחוז צפרדעי הרוק של הביצה המקומית

מיקי היה רב במהלך הסאונדצ'ק עם הלהקות להנמיך את הווליום, מה שלא עזר כמובן, ולבסוף הטיל וטו על כמה להקות רועשות במיוחד, רוקפור, איפה הילד ועוד כמה, ובסופו של דבר נאסר עליהן להופיע יותר

אני בטוח שהיו עוד אנשים שלחצו אבל בסופו של דבר הווטו הוסר, ושבו צפרדעים לגבולם

האבסורד היה שבדיוק באותו הזמן שדרגנו את הרמקולים ואת המוניטורים מה שהכפיל את כמות הווליום במקום בן לילה

חמי רודנר - בס ושירה, אסף שריג - גיטרה וקולות, אופיר בר עמי - גיטרה וקולות, אסף מרוז - תופים

ללונדון הגעתי פעם ראשונה לביקור בקיץ 2001

יומיים אחרי שקניתי את כרטיס הטיסה מתקשרת אלי יעל מרגלית מהמון ווליום לבדוק אם אני פנוי לעשות סאונד לאביתר בנאי בהופעה שנקבעה לו בפסטיבל מלטדאון בלונדון. אני מרגיש דביל, הנה הלך לו כרטיס טיסה חינם אבל כמובן שלא סירבתי

כל שנה הנהלת הפסטיבל בוחרת אומן אחר שמחליט על אופי הפסטיבל ומי הולך להופיע, באותה שנה היה זה רוברט וואייט. נפל בחלקו של אביתר, מעריץ של רוברט, לראיין אותו כמה שנים קודם לעיתון ישראלי ועל הדרך שלח לו דיסק. רוברט התאהב במוזיקה של אביתר וניצל את ההזדמנות הזאת להזמין אותו לאנגליה

אביתר ניגן כשעה ומשהו בליווי עודד גולדשמיט על קונטרה בס. בקידמת הבמה יושב לו רוברט וואייט בכסא הגלגלים שלו מתמוגג מכל שיר ומנסה לשיר את המילים עד כמה שהוא יכול. אי אפשר לפספס את העובדה שהוא מעריץ

בסוף ההופעה יוצאים אביתר עודד ואנוכי למרפסת האולם להתאוורר ולשאוף אוויר צח מג'וינט שהוכן מראש. מיד אחרינו מגיע רוברט נלהב כולו. הגו'ינט עובר אליו, הוא לוקח שאיפה עמוקה ומתחיל לשיר את הסוף של ׳יש לי סיכוי להנצל׳ – ״הו הו הו הו הו הו הוהוהוהו... אני לא מאמין איך אני לא כתבתי את זה", הוא אומר לאביתר.... לוקח עוד שאיפה... "אבל לפחות זה נכתב, זה מה שחשוב... החיים לא היו אותו הדבר בלי זה".. מסכם רוברט ומעביר את הג'וינט הלאה... אביתר לא פוצה פה.. אם אני קורא נכון את השטח הוא לא מסוגל לדבר.. כאילו לא מאמין שזה באמת קורה לו

אותו ביקור עורר בי מחשבות לעבור ללונדון... שלושה חודשים אחרי ארזתי מזוודות.. עדיין כאן

אחרי כל הבילדאפ הזה השיר הבא של הג׳ינג׳יות לא שייך בכלל לסיפור הנ"ל, למעט זה שנחתתי על שגיא צורף - אח של אמיר - עד שהסתדרתי על דירה בלונדון, אבל כזה סיפור זה פשע לשמור לעצמי

תמיר אלברט - שירה, אמיר צורף - גיטרה, ארן לביא - בס, תום - קלידים, רן ורד - תופים

עד היום לא הצלחתי להבין איך הצליחה זקני צפת לשכנע את הבעלים של הלוגוס להוציא את כל השולחנות והכסאות ולעשות הופעה בעמידה

מיקי גפן שהיה הכי פחות סובלני לרעש ובלגן היה אחראי משמרת אותו הערב, בילה את רובו במשרד בקומה מעל על מנת לחסוך לעצמו את עוגמת הנפש מהרעש והחורבן שהילדים הולכים להותיר אחריהם לבייבי שלו

הלהקה הגיעה עם עמי שלו הסאונדמן שלהם ואני בליתי את הערב על הבר צופה במתרחש

לקראת סוף ההופעה מאור כהן הוריד את המכנסיים וכרך את פינו סביב הסטנד של המיקרופון.. בדיוק ברגע הזה נכנס מיקי לחדר, הסתכל לכיוון הבמה, לא מאמין למה שרואות עיניו, סובב את הראש והמשיך ללכת כאילו לא היה ולא נברא.. לא ברור לי אם הרגע הזה נחרט בזכרונו כרגע שבו מת סופית החזון שלו למועדון בלוז איכותי ותרבותי בלב העיר או שהחיזיון המתעתע הודחק עמוק למקום בו לא ניתן להגיע אליו

זקני צפת בשלעעעגר הכי שלהם - שישי שבת

מאור כהן - שירה, תום מוכיח - בס, יובל קיינר - גיטרה, אביב פאפו - תופים

בסתיו 1992, קצת אחרי יציאת אלבום הבכורה שלו, והרבה לפני שאביב גפן היה אביב גפן, נכנס ללוגוס אביב, יחף, אנרגטי ועם רשימת בקשות מאוד ברורה: המון ריוורב על התופים, המון דיליי על השירה, קלידים חזקים, יותר כזה, ויותר מההוא, תרים מהכל, תזיז לי שמאלה ימינה ותרים עוד קצת. הכל הוא הסביר, על מנת לחפות על זה שיש ללהקה שלושה וחצי שירים סך הכל, וגם הם מאוד קצרים… בהדרן הם חזרו לנגן אותם שירים שניגנו כבר בהופעה

ֿאביב גפן - שירה, הראל בן עמי - גיטרה, שלומי צידקי - בס, שלומי קינן - קלידים וקולות, עודד שחר - תופים וקולות

בדיוק ביום שסיימתי לשפץ את מערכת התופים שלי, מתקשר אפריים שמיר להזמין אותי לנגן איתו חד פעמית באיזו חלטורה בסוף העולם. שאלתי את אפריים מתי עושים חזרות, הוא ענה ״ראית את ההופעה שלי בלוגוס מלא פעמים נכון? אז לא צריך חזרות״. אני המום מעבר לקן הטלפון, אפריים ממשיך: ״יודע מה, תביא את אחת ההקלטות שעשית, נקשיב בדרך, זו תהיה החזרה״

ביום ההופעה נכנסים לוואן, אני מנגן את ההקלטה. תוך עשר שניות אומר אפריים בעיניים חרדתיות: ״זו ההופעה שעישנו את הג׳וינט שלך מושיק!!״, אני מהנהן. ״אתה לא מבין באיזו פרנוייה הייתי בגלל זה, אני לא יכול לשכוח״

אפריים לא היה הקורבן הראשון או האחרון שלי. בדיעבד הבנתי שהייתי מכניס המון זמרים ונגנים לחרדות עם הגראס שגידלתי בדיוק לפני שעלו לבמה. עמכם הסליחה

אפריים שמיר - שירה וגיטרה, חיים רומנו - גיטרה, משה לוי - האמונד פסנתר וקולות, צור בן זאב - בס וקולות, רוני צדיק - תופים

דרך הלוגוס הכרתי המון אומנים ישראלים ומשם נפתחה בפני הדלת לצאת אל מחוץ לכותלי המועדון ולתור את הארץ לאורכה ולרוחבה. אחרי שנה רצופה של שבעה ימי הופעות כל שבוע ללא הפסקה, צברתי המון ניסיון וביטחון, מה שנתן רושם מדומה, שאני טוב במה שאני עושה

כרמלה גרוס ואגנר היו אחד משפני הנסיונות הראשונים שלי מחוץ למועדון וכמו כל ילד בן 20, לא משנה אחרי כמה הופעות, הפדיחות תמיד אורבות לך מאחורי הפינה. כך התגלחתי על זקנם של אומנים רבים, אין ספור טעויות פטאליות וזכרונות של רגעים מביכים חרוטים בזכרוני עד היום

ערן צור - שירה ובס, אבשלום כספי - קלידים ושירה, דרור אורגד - גיטרה, אורי בלק - תופים

מתישהו בשלהי 1999 צעדתי שבור לב מפרידה רומנטית כואבת במורדות שינקין בואכה אלנבי. בעודי מתבוסס בייסורי ליבי, נתקלות עיניי בשלט ענק מתנוסס ליד גינת שינקין ״הצבע ביבי״. כאב הלב שלי בן רגע הפך לזעם ומצא פורקן בתלישת השלט ממקומו והשלכתו על המדרכה. ביביסט מקומי (אז יצור נדיר בשינקין) ראה את מעשה הונדאליזם שלי, לא היסס ונתן לי אגרוף ישר בלב, כאילו היקום היה צריך להמחיש לי פיזית את מכאובי נפשי. משם ברחתי לגלולה, מקום מרבץ סצינת המוזיקה התלאביבית של אותה התקופה. פגשתי שם את תמיר מוסקט שהתגורר אז בניו יורק. סיפרתי לו את מה שהרגע קרה והוא אמר לי: ״בוא לניו יורק, שם דבר כזה לא היה קורה לך, בטח אין שם ביבי״

עשרים ומשהו שנה אחרי התהפכו היוצרות, אני חי בחו״ל, תמיר כבר מזמן חזר לארץ.. רק ביבי לא הלך לשום מקום

רן שם טוב - שירה וגיטרה, ניר גרף - בס וקולות, שירי הדר - קלידים וקולות, תמיר מוסקט - תופים וקולות

מקובל לחשוב שעבודתו של הסאונדמן מסתכמת בידע של תפעול ציוד טכני ושימוש באוזן טובה, אבל בעבודה הזאת הצד הפסיכולוגי לא פחות חשוב מהצד הטכני. את אחד השיעורים הטובים בתחום, לימד אותי אומן שאת שמו אמנע מלהזכיר. פעם אחר פעם בזמן הסאונדצ׳ק, כשסיימתי לעבוד על סאונד של כלי אחד, היה מגיח אותו אומן ומעיר לי, תרים גבוהים, תוסיף נמוכים, תוריד אפקט, תוסיף אפקט, עד שלבסוף הייתי מגיע בדיוק לאותה נקודה בה הייתי כבר. כך היה נוהג כלי כלי, לפני כל הופעה, בכל סאונדצ׳ק. יום אחד מאסתי ממשחק הכוחות המגוכך הזה והחלטתי שברגע שיתחיל להעיר לי, במקום לשנות את הסאונד על פי גחמותיו, אעמיד פנים ו״אסובב״ את הכפתורים באויר מבלי לשנות מאומה. הרי בכל מקרה אנחנו חוזרים לאותה נקודה לפני שהתחיל להציק. וכך היה, הוא מעיר לי ואני בפועל לא משנה כלום. הפתיע אותי שהטריק שלי עבד והוא מעולם לא שם לב לאחיזת העיניים שנמשכה חמש שנים לפחות

לסיפור הזה ממש אין שום קשר לאומן הבא, עם רמי תמיד היה תענוג לעבוד

רמי קלינשטיין - שירה וקלידים, ליאור יקותיאלי - גיטרה, יוראי אורון - בס, אלון הלל - תופים וקולות

יש אנשים עם כישרון לחסל כל דבר שהם נוגעים בו. לרגע קצר חשבתי שאני כזה. כשירמי עזב את תערובת אסקוט קיבלתי טלפון מג׳נגו לתפוס את מקומו בכיסא מאחורי התופים, אבל אחרי הקלטה של שני שירים וכמה הופעות היה ברור שהתלתלים שלי לא עומדים בסטנדרד של ירמי והוחלט להשכיב את הלהקה לשינת עד. בשנייה שנפל הפור ג׳נגו אמר ״אני הולך לנגן בלהקה של ירמי״ והנה הוא פה מככב בשיר שאף אחד מכם עוד לא שמע

ירמי קפלן - שירה וגיטרה, נושי פז - גיטרה וקולות, ג׳נגו - בס וקולות, זוהר פרסקו - תופים

כששמוליק קראוס הופיע בלוגוס ידעת שהולך להיות מצחיק ושהמלצריות הולכות להתרגז מההערות שהוא זורק להן מדי פעם. דקלה - מלצרית בדרגת סגל בכירה - לא חסה להשיב אש גם במהלך ההופעה

באופן לא מתוכנן, טל, המתופף של שמוליק ואני עברנו ללונדון באותו השבוע ובאופן אקראי עוד יותר גרים היום באותה השכונה והילדים שלנו באותו בית הספר…. הו הו הו הו, איך שגלגל מסתובב לו

שמוליק קראוס - שירה, קרן אטלס - קולות, שלומי קינן - קלידים, אילן וירצברג - גיטרה, נועם טופלברג - בס, טל עמירן - תופים

ב16 לדצמבר 2024 נפטר בטרם עת רונן זיו, מבעליו של הלוגוס. במהלך השבעה התאחדו הבעלים מיקי גפן, עמי מודלין וכמה מאנשי הצוות הוותיקים וגיבשו רעיון לעשות ערב לזכרו של רונן והלוגוס בו יופיעו אומנים שהופיעו קבע בלוגוס לחגוג את זכרו ופועלו. מעלה כאן עוד כמה הקלטות שלא נשמעו עד היום